מעורבות באסונות מידי אדם וטבע, כגון: תאונות, מלחמות, מחנות ריכוז, דיכוי, אונס, אלימות, נטישה,  אובדן,  פגיעה מינית / התעללות ריגשית / גופנית / חברתית, ועוד,  עלולה לייצר אצל אנשים אחדים השפעות לטווח קצר ולטווח ארוך.

ישנם מקרים בהם החשיפה לטראומה שאדם חווה מסבה לו סבל רב ומפריעה בתפקודים מסוימים בחיי היומיום. מקרים אלה מוגדרים בספרות המקצועית (DSM-4) כ'הפרעת לחץ פוסט-טראומטית' PTSD)): חשיפה שאדם חווה בעצמו או הינו עד לאירוע/ים טראומטי/ים הכרוכים בסכנת מוות, פגיעה רצינית או איום על השלמות הגופנית והנפשית של האדם ו/או של אחרים.

תגובות האדם לטראומה כוללות: פחד אינטנסיבי, חוסר-ישע ואימה. חוויה-מחדש של האירוע דרך זיכרונות חוזרים וחודרניים, חלומות, סיוטים חוזרים (פלאשבקים) וכו'. הימנעות מגירויים הקשורים לאירוע, ניתוק מרגש (דיסוציאציה), חוסר יכולת להיזכר, רגשות של ניכור מאנשים. סימנים של עירנות-יתר, הפרעות שינה, קשיי ריכוז, תגובות בהלה. קשיים בתיפקוד חברתי, ועוד.

ג'ודית הרמן, ואן דר קולק ועמיתים, הרחיבו את האבחנה למושג 'לחץ פוסט-טראומטי מורכב' ((Complex PTSD הכולל השפעות פוסט-טראומטיות נוספות, חלקן סמויות יותר, כגון: שינויים בוויסות היפעלות, שינויים בתודעה, שינויים בתפישה העצמית ובזהות, שינויים בתפישת המתעלל, שינויים ביחסים עם אחרים, ושינויים במערכת המשמעות.

תגובות האדם לטראומה הן חלק מתהליכי ההסתגלות לסביבה הטראומטית ולא מעידות על "פגם" הטבוע באדם ובעצמי שלו. הבנה זו פותחת בפני האדם את הדרך להחלמה, להענקת משמעות חדשה לחוויותיו, ולבריאה של זהות חדשה לא-מוכתמת ובעלת ערך! (מתוך: הרמן, טראומה והחלמה, 2004, 157).

בטיפול אני מנסה להימנע מרה-טראומטיזציה (חוייה מחדש של הטראומה) של האדם שמולי. השאיפה בטיפול היא לגעת בחומרים הטראומתיים תוך התייחסות לקושי, לכאב הרב ולטראומה עם שמירה על מרחב של ביטחון רגשי של המטופל, וממקום של צמיחה  וחיבור לכוחות.

דרכים מכבדות להשגת מטרות אלה אני מוצאת בשילוב של הטיפול הנרטיבי בטראומה והטיפול בשיטת EMDR.