בני-זוג שקיבלו החלטה להתגרש ועומדים בפני פרידה צריכים לבשר לילדיהם על השינויים העומדים להתרחש. איך עושים זאת?

רעיונות כלליים להבנת הסיטואציה:

הגישה המשפחתית מתייחסת למשפחה כאל מערכת ומביאה בחשבון השפעות הדדיות בין בני המשפחה. כל אחד מההורים משפיע ומושפע אחד מהשני ומכל ילד, וכל ילד מושפע ומשפיע על האחרים. עלינו לזכור זאת בבואנו להכין את המשפחה לתהליך הגירושין. כל אחד מבני המשפחה חווה אחרת את הגירושין, את השפעות הגירושין, ומגיב אחרת, בטווח המיידי ובעתיד הקרוב והרחוק.

ייתכנו התנהגויות הנקראות בפסיכולוגיה Acting Out – ביטוי של רגשות בפועל, במעשים ולא במילים, אקטים על-מנת להעביר מסרים ריגשיים. כגון: טריקת דלת המבטאת כעס, התנהגויות רגרסיביות המספרות לנו על חרדה וכאב, הסתגרות, התפרצויות בכי, ועוד.

על המבוגרים להיות קשובים וערניים לכך, להיות זמינים פיזית וריגשית - להקשיב, לשוחח, לחבק, לעודד, לאפשר הכלה וביטוי רגשות. שיחת ההודעה על פרידת ההורים היא חלק מתהליך משפחתי, בו המשפחה משנה את צורתה. ההורים צריכים לאפשר לעצמם ולילדיהם את הסבלנות והזמן הנדרש לעיבוד הבשורה, לעזור לעצמם ולילדיהם לעבד את המידע באופן קוגניטיבי (מחשבתי-תפיסתי).זמן וסבלנות נדרשים גם לצורך העיבוד הרגשי והתחושתי-גופני שלעיתים מציפים, כגון: תחושות התפרקות, אובדן, אשמה, עצב, בלבול ועוד.

צרכי הילדים במרכז – בתוך המשבר והכאוס העוברים על ההורים, עליהם לקבל החלטות כאשר טובת הילדים היא העומדת מול עיניהם. לא לערב את הילדים, לא להכניסם לסערות הקונפליקטים, להגן עליהם, לא להשתמש בהם במלחמת הגירושין והחיים שאחרי, לא לייצר משולשים וקואליציות.

הסדרת ימים ושעות קבועים למפגשים עם אבא – גירושין יוצרים כאוס מפחיד בחיי הילדים, רצוי לשמור ככל הניתן על יציבות, להכניס שקט וסדר אל תוך ההיסדרים החדשים באמצעות לו"ז קבוע מראש, לקיים מחויבויות והבטחות.

שיתוף הילדים במעבר לדירה החדשה של אבא* - את המעבר לדירה החדשה עדיף לבצע לאחר שיחת ההכנה לפרידת ההורים. בהתאם לגיל ושאלות הילדים, יכולים הילדים  "לעזור" לאבא לעבור דירה! שיתופם בתהליך עוזר קצת להקהות את כאב הנטישה והחרדות. לקחת אותם לדירה החדשה, להראות להם איפה אבא יגור, להיכן הם יגיעו אליו, לענות על שאלותיהם בשקיפות מעשית. הידיעה איפה אבא נמצא, ישן בלילה, כבר מהרגעים הראשונים של "הבשורה המרה" מרגיעה ומסייעת להם להתמודד, ליטול חלק אקטיבי בשינויים המשפחתיים, להסתגל באופן הדרגתי, לחוות "מסוגלות אישית" (Personal Agency) ככל הניתן בנסיבות הקיימות, כלומר, שידעו כי הם בעלי השפעה על החיים שלהם ועל העולם סביבם, ולא נתונים לפאסיביות וחוסר אונים.

מומלץ לשים על השולחן בהישג יד - דפים, צבעים, פלסטלינה, בובות, אם יש "חפץ מעבר" שהילד רגיל אליו, ספר ילדים העוסק בגירושין...ילדים מקשיבים טוב גם תוך כדי עיסוק בציור, פיסול וכו'. אלה יכולים להוריד מהלחץ, מהרצינות והאיום של השיחה "המפחידה".

אחרי השיחה - אפשר אולי גם לצייר, לפסל מפלסטלינה שני בתים, "להעביר" בובות מפלסטלינה...  להמחיש את המעבר בדרך משחקית!

אנחנו עוד חברים, ותמיד תמיד נהיה ההורים שלכם, אבל אנחנו לא רוצים להיות יותר זוג, בעל ואשה. חשוב לנו מאד שתבינו שאנחנו לא נפרדים מכם. האהבה שלנו אליכם נשארת אותו דבר והיא אף פעם לא תיגמר, תמיד תמיד נהיה אמא ואבא שלכם, ונמשיך לדאוג לכם, ונמשיך להיות משפחה, אבל בצורה אחרת, משפחה עם שני בתים, יש כל מיני משפחות, יש גם משפחות כאלה".

להדגיש שאתם מבינים שצריך להתרגל לחיים החדשים כמו שמתרגלים לכל מיני שינויים ומעברים בחיים: כמו שהם התרגלו לגן החדש, לחוג חדש, לתינוק חדש, לדירה חדשה... הדגישו את הזמינות שלכם בד בבד עם הביטחון שיש לכם ביכולות ובידע של ילדיכם להתמודד עם השינוי בחיי המשפחה. למשל:
"אנחנו יודעים שזה לא קל, זה מצב חדש לכולנו, יש דברים שהולכים להיות אחרת וכולנו נצטרך להתרגל לאט לאט לשינויים. אמא ואבא פה בשביל לעזור לכם."
כל הורה יכול להוסיף בשיחה דוגמאות לדברים חדשים שהילדים הצליחו להתגבר וללמוד והוכיחו בהם ידע ויכולות: 
"אתה זוכר כשעברת לגן החדש? בהתחלה פחדת והיה קצת קשה, לאט לאט למדת להתמודד, התרגלת לילדים והיום יש לך חברים בגן. זה נקרא שהתרגלת לשינוי, ועכשיו הדברים שפעם היו חדשים הפכו להיות מוכרים."

שאלה שעולה לרוב בשלב זה אצל הילדים היא "רגע, אז מה עכשיו? מה זה אומר?"
לכן בהמשך השיחה, חשוב לתת לילדים מענה ענייני, תכל'ס מה בדיוק הולך לקרות. מתי ולאן אבא עוזב, היכן הוא יתגורר (הוא שכר דירה בכתובת כזו וכזו), באילו ימים ושעות הם יראו אותו, באילו ימים אמא ואבא אוספים מהגן וכדומה.